<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף מו.</h2>
גרסינן בפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ח א') אמר רב שמואל בר יצחק אמר רב כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי גוים, לפיכך הדבש שבשלוהו גוי[ם] מותר [כמו] שאומר סתם התלמוד (ל"ט ב') דבש למאי ניחוש לה אי משום בישולי גוים נאכל כמו שהוא חי ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא שמותר, ולשון אחר אומר (שם ל"ח א') אמר רב שמואל בר' יצחק אמר רב כל שאינו עולה על שולחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי גוים, ואומר רבינו יעקב (תד"ה איכא) שזה הלשון בא להקל כמו שאומר אחר כך איכא בנייהו דגים קטנים שאף על פי שאין נאכלים כמות שהן חיין הואיל ואינן עולין על שלחן מלכים אין בהן משום בישולי גוים, אבל לא בא להחמיר ולומר שאפילו בדבר שנאכל כמות שהוא חי כמו הדבש יש בו משום בישולי גוים הואיל ועולה על שלחן של מלכים שאם כן היה התלמוד אומר איכא בנייהו דבש וגבינה אלא ודאי לשון אחרון מודה לקולות של לשון ראשון אבל לשון ראשון אינו מודה לקולות של לשון אחרון הילכך הלכה כקולות של ראשון שהכל מודין בהם, וגם סתם התלמוד אומר כן בעניין הדבש כאשר ביארנו, והלכה כלשון אחרון שהרי רבי יוחנן תופסו עיקר וסובר כן בפרק החולץ (יבמות מ"ו א') ובפרק רבי ישמעאל במסכת עבודה זרה (נ"ט א'), לפיכך לא תמצא דבר שיאסר משום בישולי גוים אלא אם כן אינו נאכל כמות שהוא חי וגם שיהא עולה על שולחן של מלכים כגון בשר ודגים גדולים ובצים כן פסקו רבינו יעקב (שם) ורבינו משה (מאכ"א פי"ז הל' ט"ו) שהרי עיקר הגזירה משום חתנות שמא יזמיננו הגוי בסעודה ודבר שאינו עולה על שולחן של מלכים לאכול בו את הפת אין אדם מזמן חבירו עליו (רמב"ם שם ע"ש). ביצה שצלאה גוי פסקינן הלכה בפרק אין מעמידין (ל"ח ב') כרבי יוחנן דאסר.
<h2>דף מח:</h2>
פוסקין רבותינו שבצרפת הקדמונים שיין של גוי[ם] בזמן הזה אסור בשתייה ומותר בהנאה שהרי פוסק רבינו יעקב (ע"ז נ"ז ב' תד"ה לאפוקי) כרב שמחמיר בתינוק ומיקל בעבדים שאומר שם (נ"ז א') תינוק בן יומו עושה יין נסך ליאסר בשתייה ועבדים שמלו וטבלו מותרין בנגיעת יין ישראל אף על פי שלא נשתקע שם עבודה זרה מפיהם, ואין הלכה כשמואל שמיקל בתינוק בן יומו ומתיר מגעו בשתייה ומחמיר בעבדים שמלו וטבלו ואוסר מגען בשתיה עד שישתקע שם עבודה זרה מפיהם, ופירש רבינו שמואל והריב"ן בשם רבינו שלמה כי כתוב בתשובת הגאונים שהגוים בזמן הזה אין רגילין לנסך והרי הן כתינוק בן יומו ומותר בהנאה. אמנם לדברי ההלכות גדולות (דף קכ"א ג' ע"ש) ורבינו חננאל שפוסקין כשמואל מדקאמר רבי יהושע בן לוי כוותיה, אם נשוה מגע גוי לתינוק יהא מותר אף בשתייה אבל אין נראה לרבינו יעקב לפסוק אלא כרב, והראיה שמביאין מרבי יהושע בן לוי שאומר על דברי שמואל בכמה נשתקע שם עבודה זרה מפיהם בשנים עשר חדש עיקר דבריו נאמר בהחולץ (יבמות מ"ח ב') גבי לוקח עבדים מן הגוים שמגלגל עמו שנים עשר חדש והתלמוד הביאו לפרש דברי שמואל בכמה הוי שקוע לפיכך אין ראיה משם (ע"כ בתו' שם ע"ש). לפי מה שאמר' יכול הישראל ליקח אותו מן הגוי בחובו ויין של ישראל שנגע בו גוי מותר למוכרו, והמחמיר שלא ליקח אותו מן הגוי בחובו מכל מקום אם נגע גוי ביינו של ישראל [י]מכרו לאותו גוי שנסכו מאי טעמא שקל מיניה מאי דאזקיה כדאמר(ינן) רב אשי (נ"ט ב'), וכן נכון לעשות אם יכול (סימני סה"ת ק"ע ע"ש).
<h2>דף פז:</h2>
בגיטין בפרק הניזקין (נ"ד ב' ע"ש ותד"ה אמר) ובפרק האומר בקידושין (ס"ה ב') גבי א[ו]מר לו עד אחד נטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן, ואמרינן עליה בפרק האשה רבה (יבמות פ"ז ב') ממאי משום דעד אחד מהימן דילמא משום דשתיקה כהודאה דמיא אבל אם אמר איני יודע אינו נאמן כיון שאינו בידו, על זה אומר רבינו יעקב שכשאדם אומר לחבירו שנתנסך יינו צריך ליזהר שלא ישתוק [אלא] או יכחישנו או יאמר איני יודע, אמנם אם ידענו בו ששתק מחמת שאינו יודע אין שתיקתו הודאה וכן בכל דיני[ם] שבעולם לא תחשב שתיקתו הודאה בכיוצא בזה. והא לך לשון מורי רבינו יהודה שכתב בפרק הניזקין (שם תד"ה אמר) פסק רבינו יעקב שאם עשה אדם יין לחבירו ומצאו ולא אמר לו דבר ואחר כך אמר לו יינך נתנסך אינו נאמן אבל אם בפעם ראשונה אמר כן נאמן אפילו מכחישו כיון שהיה בידו כרבא (קידושין ס"ו א'), ואם לא היה בידו ואמר לבעל היין שנתנסך אינו נאמן אם הכחישו או אם אמר לו איני יודע אבל אם שתק נאמן, וסעד מצא לדבריו בתשובת רבינו משולם בן רבינו קלונימוס כאשר כתב בספר הישר (חידושים סימן קי"ט), ואמר הרב רבינו אלחנן על זה שלא תחשוב שתיקתו כהודאה אלא בדבר שרגלים לדבר שהיה לו לידע עד כאן לשונו.
<h2>דף קיד.</h2>
אמרינן בפרק חרש ביבמות (קי"ד א') קטן אוכל נבילות וטריפות אין בית דין מצווין להפרישו אלא שלא יאכילנו בידים, אפילו דברים שאיסורן מדברי סופרים (ע"פ רמב"ם מאכ"א פי"ז הל' כ"ז), וכן קטן שבא לכבות [את] הדליקה אין בית דין מצווין להפרישו, ומה ששנינו בפרק כל כתבי הקדש (שבת קכ"א א') קטן שבא לכבות [את] הדליקה אין שומעין לו מפני ששביתתו עליך הרי מעמידו ר' יוחנן ביבמות (שם) בקטן שהוא בן דעת קצת ועושה לדעת אביו, ואע"פ כן מצוה להרגילו בקדושה ובטהרה שנאמר (משלי כ"ב ו') חנוך לנער על פי דרכו (עי' רמב"ם שם הל' כ"ח).
